חזקו ואמצו, ויעלה ברצון דרככם לקיים מצוות ״ולֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה״ בגילה ודיצה. וכשם שהשתדלתם במצוות זו לקיימה בהידור ובריגוש בבחינת ״נהלך ברגש״, ולקיים מאמר הפסוק ״עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם״, ואיכא לן לתהות, למה נקט הכתוב בכתיב חסר בתיבות ״עומדות וירושלים״, וכן מדוע יקראו למצווה זו בשם מרתו״ן? ולאחר עיון בספריית הלב סברתי מצאתי בספרא זעירא כתוב דשם מרתו״ן חילוף אותיות תמרו״ן ועל כן המצליח במרתון עז יצליח בתמרון עזה אכיה״ר. וכן מצאתי כתוב דשם מרתון אותיות תומר נ׳, ועל כן יש לשאול מדוע תומר דבורה היה לתומר נון, אלא מאי, דרזא דחודש אדר במזל דגים, וידוע הדבר שיום חג המרתון נעשה ביום ו על מנת לקבל את עונג יום שבת קודש ביתר שאת ומנוחה עזה. וכן נודע הפתגם מאמר מוחמד עלי על השרצים המעופפים ״באטערפלאיי ובי״ הלא הם הפרפר והדבורה, שעקיצתן עקיצת עקרב וכו׳. אולם בעוונותנו הרבים היה תומר דברה לתומר נ׳, כי נר״ן הדבורה התעברבדג, ומתוך אכילת זה הנון בקדושה מתקן נפשו רוחו ונשמתו. ונמצא אם כן שכל עניין המרתון הנדחה לכאורה היה זה מלכתחילה לקיים מאמר ״האוכל דג ביום דג ניצל מדג״, דהיינו מציל את נשמת הדבורה שחטאה באומרה אל ברק,״אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ״, דהיינו על ידי אכילת דג ביום שב״ק יום תפארת, מביא את עצמו אל נקודת האפס, היא קו תחילת המרתון ביום מזל דגים. ועוד יש לשאל, מדוע אמרה ״על הדרך אשר אתה הולך״, ולא קיצרה לשונה ״לדרכך״, אלא כוונת הנביאה, מדוע לא ישמח ברק בה׳ ית׳ ובמלאכים אשר צווה לשמרהו בכל דרכו דכתיב ״כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך בכל־דרכיך. וכן כוונתה על זה נאמר, שב׳ דרכים יש במרתון, דרך ארוכה שהיא קצרה ודרך קצרה שהיא ארוכה, כפי שאמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת, והא אישה היא דבורה הנביאה, והתינוק בנה נון בן דבורה שישב אף הוא על פרשת דרכים. ויש להקשות, אם איכא לן דרך ארוכה שהיא קצרה וכן מלאכיו יצוה לך לשמרך, למה שתי מחנות ברצי המרתון אלו דרכם צלחה ואלו לא צלחה? אלא דא איהו רז ״עומדות היו רגלינו בשעריך״, דהיינו שלא כל דרך כל אדם תצלח, וההשתדלות והמאמץ שהאדם עושה זהו כדי להתגבר על מעמד ״עמדות היו רגלינו״ אל ״הדרך אשר אתה הולך״ ששם ״מלאכיו יצוה לך״. וצריך שהמאמץ וההשתדלות יעשו בעזרת סוד פורים, בבחינת ״גילו ברעדה״. כמו שכתוב כאשר חלה ר׳ אלעזר ״לא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי״. ואם כן, כיצד ידע האדם באיזה דרך מוליכין אותו, וזהו גילו ברעדה. דהיינו, אע״פ שאיני יודע, בוטח אני בהשם יתברך, והוא יוליכנו קוממיות, דהיינו בשפיפות קומה ורעדה מלאה בגיל, ומתוך כך יזכה ״לשמרך בכל דרכיך״. ד״א ״על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין״, שתהא ריצתכם רצויה בפני ה׳. ותעמוד לעורר רחמים ודין לפניו לקיים פּוּרָ֣ה ׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י. ומדוע נאמר ״אין איש אתי״? אלא ללמדיך שבעוונות עוזבי תורתיך כיכבול אין איש אתי כדכתיב זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑ים עֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ. ובגין דא חסרו אותיות וא״ו ויו״ד בפס׳ ״עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם״. כביכול שם יקו״ק אינו שלם, אלא רק אותיו ה״א עליונה וה״א תתאה בעולמו כי ״יד על כס יה״. ומתוך רגלינו, דהיינו אותם אותיות ה״א יחד, בדריכה וריצה בבחינת ג״ילו ברעדה״ יעורר דין להביא ״י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה״, דהיא מלחמת לדר ודר בעמלק. ובעת ההיא יקויים ״על שחל ופתן תדרך, תרמס כפיר ותנין״ דהיינו יתוקן זוהמת הנחש באשת אדם חוה על ידי האישה דבורה, ואז יאמר ״הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין”, וזה בכוח אות ה״א בתוספת היו״ד. וזהו שאמרה דבורה ״עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל״, דהיינו בשני עדים יקום דבר, וזהו הקמת הדבורה שהיתה לנו״ן והביאה ליום נקם לתקן זוהמת נחש הולך גחון, וזהו תיקון ירושלים עיר ואם בישראל, על ידי כפרת עוון קין ״בֹּנֶה עִיר״ על ידי תיקון הכתיב החסר ולהשיב היו״ד מתוך ״דמי אחיך״ אל ירושלם. לקיים מאמר גילו ברעדה במזל דגים, סובב סביב להשיב שכינה מעפרה.